שולחן ערוך — יורה דעה
Shoul’han aroukh — Yoré Déa
Trad. de R. Benjamin Mossé (1870-1871)
Lois sur le respect que l’on doit aux hommes instruits en Torah — הלכות כבוד תלמיד חכם
Siman 243. Privilèges accordés aux hommes instruits — דִּין תַּלְמִיד חָכָם (9 articles)
תלמידי חכמים לא היו יוצאין בעצמם עם שאר העם לעשות בבנין ובחפירות העיר וכיוצא בזה שלא יתבזו בפני עמי הארץ וכיון שהם פטורים אפילו אחרים במקומם אין שוכרין:
243.1Les hommes instruits sont dispensés d’aller avec le vulgaire s’occuper des constructions et des autres travaux matériels de la ville, afin qu’ils ne soient pas exposés à ne pas être respectés par le peuple : or, étant dispensés de ces travaux, ils ne sont pas tenus de payer autrui à leur place.
במה דברים אמורים כשכל אדם יוצא בעצמו אבל אם אין יוצאין בעצמם אלא שוכרים אחרים במקומם או גובים ממון מבני העיר לעשותו אם דבר שצריך לחיי האדם כגון בארות מים וכיוצא בהם חייבים לתת חלקם (ואם בתחלה הלכו בעצמן ואח״כ נמלכו לשכור אחרים ת״ח חייבים ליתן חלקם) (תשו’ מהר״מ במרדכי פ’ השותפין) אבל דבר שהוא צריך לשמירת העיר כגון חומות העיר ומגדלותיה ושכר השומרים לא היו חייבין לתת להם כלום שאין צריכין שמירה שתורתן שמירתם ולכן היו פטורים מכל מיני מסים בין מסים הקצובים על כל בני העיר בין מס שהוא קצוב על כל איש לבדו בין הקבועים בין שאינם קבועים וחייבים בני העיר לפרוע בשבילם אפילו הקבועים על כל איש ואיש: הגה ואפי’ אם אמר ההגמון שת״ח עצמם יתנו חייב הצבור לתת בעדם ואם החרימו הצבור על ת״ח ליתן אין בחרם שלהם כלום ות״ח היה יכול להחרים ולשמת הצבור שיתנו בעדו דמיו (ב״י בשם ת’ ה״ר נחמיה באלשקר סי’ י״ט) ואין חילוק אם הת״ח עשיר או עני (ב״י בשם הרמב״ם ורמ״ה ור״י הלוי) : ודוקא תלמידי חכמים שתורתם אומנותם אבל אין תורתם אומנותם חייבין ומיהו אם יש לו מעט אומנות או מעט משא ומתן להתפרנס בו כדי חייו ולא להתעשר ובכל שעה שהוא פנוי מעסקיו חוזר על ד״ת ולומד תדיר נקרא תורתו אומנותו: הגה ואין חילוק בין שהוא תופס ישיבה או לא רק שהוא מוחזק לת״ח בדורו שיודע לישא וליתן בתורה ומבין מדעתו ברוב מקומות התלמוד ופירושיו ובפסקי הגאונים ותורתו אומנותו כדרך שנתבאר (ת״ה סי’ שמ״ב) ואע״ג דאין בדורינו עכשיו חכם לענין שיתנו לו ליטרא דדהבא אם מביישו מ״מ לענין לפטרו ממס אין מדקדקים בזה רק שיהא מוחזק לת״ח כמו שנתבאר (שם סי’ שמ״א) ומ״מ יש מקומות שנהגו לפטור ת״ח ממס ויש מקומות שנהגו שלא לפטרן (שם שמ״ב):
243.2Il s’agit là de travaux où tout homme se dévoue individuellement ; mais quant à ceux pour lesquels chacun est libre de se faire remplacer moyennant paiement ou pour l’exécution desquels on prélève un impôt sur les habitants de la ville, si ce sont des travaux utiles à la vie humaine, comme par exemple le creusement de puits, les hommes instruits sont obligés d’y contribuer pour leur part ; si ce sont des travaux utiles à la garde de la ville, comme par exemple la construction des remparts, de leurs tours ou la solde des gardiens, ils ne sont pas tenus d’y contribuer, car ils n’ont pas besoin d’être gardés, leur instruction dans la loi étant leur sauvegarde. C’est là la raison pour laquelle ils sont exempts de toute espèce d’impôts, soit d’impôt public, soit privé, soit fixe, soit temporaire. Leurs concitoyens sont obligés de payer pour eux, même les impôts privés.
[הגה — Glose du Rema présente dans le texte hébreu, non traduite par B. Mossé]
ותלמיד חכם המזלזל במצות ואין בו יראת שמים הרי הוא כקל שבצבור:
243.3L’homme instruit dans la loi qui en viole les préceptes et qui n’a point de piété, n’est pas plus que le moindre de la communauté.
תלמיד חכם שיש לו סחורה למכור לא היו מניחין לשום אדם למכור מאותה סחורה עד שימכור הוא תחלה את שלו ודוקא דליכא עובדי כוכבים דמזבני אבל אי איכא עובדי כוכבים דמזבני לא דהא לית רווחה לצורבא מרבנן ואפסודי להנך בכדי לא מפסדינן:
243.4L’homme instruit dans la loi qui a à vendre une marchandise, a seul le privilège de cette vente, et ce n’est que lorsqu’il a vendu la sienne qu’il est permis à autrui de vendre de la même ; ceci bien entendu, s’il n’y a pas dans l’endroit des marchands non israélites, car, s’il y en avait, cette faveur, sans donner aucun avantage au rabbin distingué étant nuisible aux habitants du pays, ne devrait plus être accordée.
תלמיד חכם שיש לו דין עם אחד ועומד לפני הדיין ויש שם בעלי דינים אחרים שקדמו לפניו תחלה מקדימים דינו של ת״ח ומושיבין אותו:
243.5Si un homme instruit qui a un procès avec quelqu’un se trouve devant le juge avec d’autres plaideurs qui l’ont devancé, sa cause doit néanmoins passer la première, et on doit par respect pour la loi dont il est un des docteurs, l’inviter à s’asseoir bien que les plaideurs soient ordinairement debout.
עון גדול הוא לבזות תלמידי חכמים או לשנאותן וכל המבזה את החכמים אין לו חלק לעולם הבא והוא בכלל כי דבר ה’ בזה: הגה ואסור לשמש במי ששונה הלכות וכ״ש במי ששונה תלמוד שהוא הגמ’ ויקדים לשמש במי ששונה הלכות קודם שישמש במי ששונה גמ’ (רבינו ירוחם נתיב ב’):
243.6C’est un grand péché que d’insulter un docteur de la loi ou de le haïr ; quiconque insulte les sages n’aura point part au monde futur et se trouve compris parmi ceux qui méprisent la parole de l’Éternel.
[הגה — Glose du Rema présente dans le texte hébreu, non traduite par B. Mossé]
מי שהעידו עליו שביזה ת״ח אפי’ בדברים (אפי’ שלא בפניו) בית דין היו מנדין אותו ואין מתירים לו עד שירצה החכם שנדוהו בשבילו ואם ביזה את החכם לאחר מותו בית דין היו מנדין אותו והם מתירים לו משיחזור בתשובה: הגה אבל אין דין ת״ח בזמן הזה לענין שיתן לו המבייש ליטרא דדהבא (מהרי״ק שורש קס״ג ומהרי״ו סי’ קס״ג) ומ״מ יקנסו הב״ד המבייש לפי המבייש והמתבייש (ריב״ש) ובלבד שלא יתחיל החכם במריבה לבזות בני אדם שלא כדין ויגרום בזה שיבזוהו ויתרסו נגדו (ג״ז שם) ומ״מ אף אם התחיל החכם קצת אין רשות לכל אדם להחציף נגדו לענות לו בעזות (הגהות מרדכי דקדושין) והכל לפי ראות הדיינים:
243.7Celui qui est accusé d’avoir offensé un docteur de la loi, même en paroles, même en son absence, doit être mis en interdit par le tribunal et on ne lui enlève cette interdiction qu’avec l’autorisation du rabbin offensé ; si c’est après la mort du docteur qu’il l’a outragé, le tribunal l’excommunie et ne lui retire l’excommunication qu’après son repentir.
[הגה — Glose du Rema présente dans le texte hébreu, non traduite par B. Mossé]
החכם עצמו היה מנדה לכבודו לעם הארץ שהפקיר כנגדו ואין צריך לא עדות ולא התראה ואין מתירין לו עד שירצה החכם ואם מת החכם באים שלשה ומתירין לו ואם רצה החכם למחול לו ולא נידהו הרשות בידו: הגה י״א שבזמן הזה אין ת״ח יכול לנדות לכבוד עצמו ולא לעשות דינא לנפשיה (מהרי״ק ומהרי״ו שם ובפסקי מהרא״י סי’ רצ״ה) ויש חולקים ובלבד שיהא מוחזק וראוי לכך (ריב״ש ומהר״ד כהן) (ועי’ לקמן סוף סי’ של״ד):
243.8Le rabbin lui-même peut excommunier l’homme vulgaire qui offense sa dignité, et il n’a besoin pour cela ni de témoins ni d’employer l’avertissement préalable. Cette excommunication ne peut être retirée sans la permission du rabbin offensé, et si le rabbin meurt, trois autres ont le droit de retirer l’excommunication prononcée.
[הגה — Glose du Rema présente dans le texte hébreu, non traduite par B. Mossé]
אע״פ שיש רשות לחכם לנדות לכבודו אינו שבח לת״ח שינהיג עצמו בדבר זה בד״א שחירפוהו בסתר אבל אם חירפוהו בפרהסיא אסור לו למחול על כבודו אלא נוקם ונוטר הדבר כנחש עד שיבקש ממנו מחילה ויסלח לו:
243.9Si le rabbin offensé veut pardonner l’offense et ne point excommunier l’offenseur, il en a le droit. Bien que tout rabbin ait le droit d’excommunier qui l’offense, il lui convient de ne pas user de ce droit si on l’offense en secret ; mais, au contraire, si on l’offense en public, il lui est défendu d’user d’indulgence et de laisser manquer en lui la loi dont il est le docteur, il doit punir le coupable pour l’exciter au repentir et à demander son pardon.
Siman 244. Du respect dû à tout docteur de la loi et à la vieillesse — כְּבוֹד כָּל תַּלְמִיד חָכָם וְזִקְנָה (18 articles)
מצות עשה לקום מפני כל חכם אפי’ אינו זקן אלא יניק וחכים ואפי’ אינו רבו (רק שהוא גדול ממנו וראוי ללמוד ממנו) (טור בשם הרמב״ם ור״ן פ״ק דקדושין) וכן מצוה לקום מפני שיבה דהיינו בן שבעים שנה (אפילו הוא ע״ה ובלבד שלא יהיה רשע) (ב״י בשם התוס’ ובהגהות מיי’ פ״ו ומרדכי פ״ק דקדושין ור’ ירוחם ור״ן ור״ת):
244.1C’est un précepte positif de la loi, que de se lever devant tout homme instruit, ne fût-il pas âgé, fût-il au contraire d’une jeunesse extrême ; et il n’est pas nécessaire pour remplir ce devoir envers lui d’être son disciple ; il faut seulement être son inférieur en science, et avoir à s’instruire auprès de lui. Il est également ordonné de se lever respectueusement devant la vieillesse, c’est-à-dire devant tout homme âgé de 70 ans, fût-il un homme vulgaire, pourvu toutefois qu’il ne soit pas un méchant.
[הגה — Glose du Rema présente dans le texte hébreu, non traduite par B. Mossé]
מאימתי חייב לקום מפניהם משיגיע לתוך ארבע אמותיו עד שיעברו מכנגד פניו ורכוב כמהלך דמי:
244.2Nous sommes tenus au devoir qui précède quand le docteur de la loi ou le vieillard sont près de nous, à une distance de quatre coudées, et tout le temps qu’ils sont en notre présence : qu’ils soient à cheval ou à pied, le devoir est le même.
אסור להעצים עיניו ממנו קודם שיגיע לתוך ארבע אמותיו כדי שלא יצטרך לקום מפניו כשיגיע לתוך ארבע אמותיו:
244.3Il est défendu de fermer les yeux à leur approche, avant qu’ils ne soient arrivés dans les quatre coudées auprès de nous, afin de ne pas être exposé à ne se lever que lorsqu’ils y sont déjà et à ne pas accomplir complètement ce devoir.
« Tu te lèveras devant le vieillard, dit le texte, tu honoreras la face de l’homme considérable, et tu craindras ton Dieu, moi, l’Éternel ! » Tu craindras ton Dieu, disent nos sages, si par ruse tu cherchais à te dérober à ce devoir, car si tu passais pour innocent aux yeux des hommes, Dieu qui scrute les cœurs et qui connaît les pensées, saurait te punir de ton impiété. (Lebousch)
אין עומדים מפניהם לא בבית הכסא ולא בבית המרחץ דכתיב תקום והדרת קימה שיש בה הידור (ודוקא בבית הפנימי של מרחץ אבל בבית החיצון עומדים): (ב״י בשם הגמ’ ורי״ף ורא״ש ור’ ירוחם ואגודה וסמ״ג סכ״ב):
244.4On ne doit se lever devant eux que pour les honorer ; or, dans les lieux publics où l’on ne pourrait les honorer, tels que les salles de bains ou autres, on n’est pas tenu à ce devoir ; il s’agit ici, bien entendu, de la salle intérieure où l’on se baigne, mais non de celle extérieure, où l’on est encore en mise décente, où par conséquent l’on peut s’acquitter du devoir en question.
אין בעלי אומניות חייבים לעמוד בפני תלמיד חכם בשעה שעוסקים במלאכתן ואם הוא עוסק במלאכת אחרים ורוצה להחמיר על עצמו לעמוד מפניו אינו רשאי:
244.5Les ouvriers ne sont pas obligés de se lever devant le docteur de la loi ou le vieillard, au moment où ils sont occupés à leur travail. Quant à l’ouvrier qui fait le travail d’autrui, il ne lui est point permis de s’en distraire pour se lever devant un docteur ou un vieillard.
אין ראוי לחכם שיטריח על הצבור לכוין לעבור לפניהם שיעמדו מפניו אלא ילך לו בדרך קצרה כדי שלא ירבו לעמוד ואם יוכל להקיף הדרך כדי שלא יעבור לפניהם זכות הוא לו:
244.6Le docteur ne doit pas se complaire à être une charge pour le public en s’appliquant à passer devant lui afin qu’on se lève à son passage, mais il doit choisir le chemin le plus court, de sorte qu’on se lève devant lui le moins possible ; s’il peut même faire un détour, de manière à ne pas passer devant le public, c’est pour lui bien plus méritoire.
אפי’ חכם שהוא ילד עומד בפני הזקן המופלג בזקנה ואינו חייב לעמוד מלא קומתו אלא כדי להדרו ואפילו זקן עובד כוכבים מהדרים אותו בדברים ונותנים לו יד לסומכו:
244.7Le docteur de la Loi qui est jeune, doit se lever en présence d’un vieillard vénérable, non de toute sa hauteur, mais uniquement pour l’honorer. Le vieillard fût-il non israélite, on doit l’honorer de même par des paroles respectueuses et lui tendre la main pour le soutenir.
שני חכמים ושני זקנים אין אחד צריך לקום מפני חבירו אלא יעשה לו הידור (ואפי’ הרב לתלמידו יעשה לו הידור קצת) (מהגהת מיימוני פ״ה דת״ת בשם רמ״ך):
244.8Deux docteurs, ou deux vieillards, ne sont pas tenus de se lever l’un devant l’autre mais seulement de s’honorer mutuellement. Le maître lui-même doit quelques honneurs à son disciple.
[הגה — Glose du Rema présente dans le texte hébreu, non traduite par B. Mossé]
הרואה חכם עובר אינו עומד עד שיגיע לתוך ארבע אמותיו וכיון שעבר מלפניו יושב ואם הוא רבו מובהק עומד מלפניו מלא עיניו ואינו יושב עד שיתכסה מעיניו או עד שישב במקומו:
244.9Si l’on voit, de loin, un docteur qui passe, on ne doit se lever que lorsqu’il est à une distance de quatre coudées ; et dès qu’il a passé on peut se rasseoir. R.B.M.Si le docteur était un homme querelleur aimant à discuter sans pieuse intention avec le public, on n’est tenu envers lui à aucun égard. Si c’est un maître avéré qui passe, on doit se lever dès qu’on l’aperçoit et ne s’asseoir qu’après l’avoir perdu de vue, et qu’il s’est assis lui-même, comme les Hébreux faisaient pour Moïse quand il passait devant eux pour aller dans sa tente qu’il avait transportée hors du camp.
אם הוא מופלג בחכמה אפי’ אינו רבו דינו כרבו מובהק (מי שהוא גדול הדור ומפורסם בדורו בכך נקרא מופלג בחכמה) (ת״ה סימן קל״ח ותוס’):
244.10Le devoir à l’égard d’un docteur illustre est le même qu’à l’égard d’un maître avéré. (Mouphlaq).
On donne le nom d’illustre (Mouphlaq) au docteur le plus grand et le plus renommé de son siècle (Gadol ou Mephourssam), tel que le grand prêtre Héli, par exemple, qui était le docteur le plus illustre de son temps, et à l’égard duquel, d’après la tradition, le prophète Samuel, encore enfant, s’oublia jusqu’à trancher une question religieuse en sa présence, ce qui le rendit coupable de la peine capitale et obligea sa mère Hanna à intercéder auprès d’Héli pour obtenir sa grâce.
אפילו בשעה שהוא עוסק בתורה צריך לעמוד מפניו:
244.11Serait-on occupé à l’étude de la loi que l’on doit se lever quand passe un docteur de la loi ou un vieillard, car ce n’est pas là se distraire de la loi, c’est, au contraire, en pratiquer un précepte.
חכם אפי’ הוא מופלג בחכמה רשאי לעמוד בפני מי שהוא בעל מעשים (ר״ן בשם הרמב״ן):
244.12Bien qu’un docteur illustre en science ne doive point se lever devant celui qui lui est inférieur, pour ne pas paraître dédaigner sa propre dignité, il peut néanmoins se lever devant un homme pieux et pratiquant de bonnes œuvres bien qu’il le dépasse en savoir.
car il n’y a pas là de dédain pour son propre honneur, la piété et les bonnes œuvres étant une grande qualité chez l’homme, et la loi n’ayant ordonné d’honorer l’homme instruit, que parce que l’instruction doit le conduire aux bonnes œuvres.
ראה אב בית דין עומד מלפניו משיראנו מרחוק מלא עיניו עד שיעבור מלפניו ארבע אמות:
244.13Nos sages ont proportionné la mesure du respect que l’on doit à un docteur de la loi, à celle de sa distinction. Ainsi, à l’approche d’un président du tribunal religieux (Ab-beth-din), on doit se lever dès qu’on le voit de loin et rester debout jusqu’à ce qu’il se soit éloigné, à une distance de quatre coudées.
ראה את הנשיא עומד מלפניו מלא עיניו ואינו יושב עד שישב במקומו או עד שיתכסה מעיניו וכולם שמחלו על כבודם כבודם מחול ואעפ״כ מצוה לכבדם ולקום מפניהם קצת:
244.14À l’approche du chef de la captivité (Nassi) on doit se lever dès qu’on le voit de loin et l’on doit rester debout jusqu’à ce qu’il se soit assis, ou qu’on ne l’aperçoive plus R.B.M.selon que les Hébreux le pratiquaient pour Moïse qui était leur chef. Tout homme distingué peut ne pas accepter les honneurs qui lui sont dus, mais, dans ce cas, le public est tenu de les lui rendre au moins en partie.
De nos jours, la loi qui se rapporte au chef de la captivité et au président du Tribunal, n’a plus de raison d’être, bien que l’on nomme dans les communautés des chefs d’Académie et des présidents de Tribunaux : ces fonctionnaires n’ont d’autre droit que ceux des docteurs de la loi.
כשהנשיא נכנס לבית המדרש עומדים ואינם יושבים עד שיאמר להם שבו כשאב בית דין נכנס עושים לו שורות עומדים מכאן ומכאן עד שישב במקומו כשהחכם נכנס כל שיגיע לו בארבע אמותיו עומד מלפניו אחד עומד ואחד יושב עד שנכנס במקומו:
244.15Lorsque le chef de la captivité entrait dans l’Académie tout le monde se levait et restait debout jusqu’à ce qu’il ordonnât lui-même de s’asseoir. Lorsque c’était le président du Tribunal, on lui faisait deux haies au milieu desquelles il passait et qui restaient debout jusqu’à ce qu’il se fût assis : le reste de l’assemblée ne se levait point. Lorsque c’était un simple docteur de la loi, tous ceux qui étaient à quatre coudées de lui se levaient et restaient debout, les uns s’asseyant lorsque les suivants se levaient, jusqu’à ce qu’il fût arrivé à sa place.
בני חכמים ות״ח בזמן שהרבים צריכים להם מפסיעים על ראשי העם ונכנסים למקומם ואין שבח לתלמיד חכם שיכנס באחרונה יצא לצרכיו נכנס וחוזר למקומו:
244.16Les fils des docteurs et leurs disciples, quand le public a besoin d’eux, doivent marcher à la tête du peuple et entrer dans l’assemblée pour prendre leurs places respectives ; et il n’y a pas ici pour le disciple un mérite à entrer le dernier ; s’il était sorti pour un besoin quelconque il doit retourner à sa place.
בני חכמים שאבותיהם ממונים פרנסים על הצבור בזמן שיש בהם דעת לשמוע נכנסים ויושבים לפני אביהם והופכים פניהם כנגד אביהם ואם אין בהם דעת לשמוע הופכים פניהם כלפי העם:
244.17Les fils des docteurs, dont les pères sont préposés à la tête de l’assemblée, doivent pour l’honneur de leurs pères s’asseoir auprès d’eux et leur tourner la face, s’ils sont aptes à comprendre leur enseignement, sinon ils doivent la tourner vers le public.
היו ביחד חכם שמופלג בחכמה והוא בחור וזקן שמופלג בזקנה והוא חכם קצת בישיבה של דין או של תורה הולכים אחר החכמה להושיב החכם בחור בראש ולדבר תחילה ובמסיבה של משתה או של נישואים הולכים אחר הזקנה להושיבו בראש ואם החכם מופלג בחכמה והזקן אינו מופלג בזקנה בכל מקום הולכים אחר החכמה ואם הזקן מופלג בזקנה והחכם אינו מופלג בחכמה בכל מקום הולכים אחר הזקנה הואיל והוא חכם קצת ואם אין שום אחד מהם מופלג לא זה בחכמה ולא זה בזקנה הזקן קודם בכל מקום:
244.18Un docteur distingué (Mouphlag) en savoir mais jeune, et un vieillard distingué en vieillesse mais peu instruit soit dans le code, soit dans la loi, qui se trouvent ensemble dans une Académie, c’est au jeune docteur qu’appartient la présidence de l’assemblée et de droit de prendre le premier la parole ; mais s’ils se rencontrent dans un festin de noces, ou autre, c’est au vieillard à avoir le premier rang. Si le docteur est distingué en savoir et que le vieillard ne le soit pas en âge, le premier rang appartient alors en tous lieux au jeune docteur. Si le vieillard est distingué en âge et que le docteur ne le soit pas en science le premier rang revient en tous lieux au vieillard. Enfin si l’un n’est pas plus distingué en science que l’autre en vieillesse, c’est le vieillard qui doit avoir en tous lieux la préséance.
Sources — Texte hébreu : Ashlei Ravrevei : Choulhan Aroukh Yoré Déah, Lemberg, 1888, numérisé par la Bibliothèque nationale d’Israël, via Sefaria [domaine public] · Traduction française : Benjamin Mossé, « Lois traditionnelles », dans : La Famille de Jacob, Vol. 12 (1870–1871) : F°02 (p. 105–107) ; F°03 (p. 172–177) [domaine public] · Police hébraïque : Ezra SIL (SIL, OFL).
Que l’homme instruit soit riche ou pauvre, la loi est la même. Il ne s’agit toutefois que de celui qui fait de l’étude de la loi son occupation journalière, eût-il même un petit travail comme gagne-pain ; sinon, il entre dans la catégorie de tous les citoyens.