Chapitres 14:30-15:21

וַיּ֨וֹשַׁע יְהֹוָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד מִצְרָ֑יִם וַיַּ֤רְא יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־מִצְרַ֔יִם מֵ֖ת עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם׃

ואגאת̇ אללה פי ד̇לך אלוקת בני אסראיל מן יד אלמצריין וראי בנו אסראיל אלמצריין אמואתא עלי שאטי אלבחר

L’Éternel, en ce jour, sauva Israël de la main de l’Égypte ; Israël vit l’Égyptien gisant sur le rivage de la mer.

Dieu secourut, à cette époque, les enfants d’Israël de la main des Égyptiens, et les enfants d’Israël virent les Égyptiens morts sur le rivage de la mer.

וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיַּֽאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽיהֹוָ֔ה וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ׃ {פ}

וראי בנו אסראיל אלאפה אלעט̇ימה אלתי צנעהא אללה באלמצריין פכ̇אף אלקום אללה ואמנו באללה ובמוסי רסולה

Israël reconnut alors la haute puissance que le Seigneur avait déployée sur l’Égypte, et le peuple révéra le Seigneur ; et ils eurent foi en l’Éternel et en Moïse, son serviteur.

Les enfants d’Israël virent la grande calamité que Dieu avait infligée aux Égyptiens ; alors le peuple craignit Dieu et crut en Dieu et en Moïse, son prophète.

אָ֣ז יָשִֽׁיר־מֹשֶׁה֩ וּבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַשִּׁירָ֤ה הַזֹּאת֙ לַֽיהֹוָ֔ה וַיֹּאמְר֖וּ לֵאמֹ֑ר אָשִׁ֤ירָה לַֽיהֹוָה֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם׃

חיניד̇ סבח מוסי ובנו אסראיל בהד̇א אלתסביח ללה וקאלו אג̇מעין נסבח ללה אד̇ אקתדר אקתדארא אלכ̇יל ורכאבהא רמא בהם פי אלבחר

Alors Moïse et les enfants d’Israël chantèrent l’hymne suivant à l’Éternel. Ils dirent : « Chantons l’Éternel, il est souverainement grand ; Coursier et cavalier, il les a lancés dans la mer.

Alors Moïse et les fils d’Israël chantèrent ce cantique en l’honneur de Dieu et ils dirent tous : Chantons en l’honneur de Dieu, car il a montré sa toute-puissance ; chevaux et cavaliers, il les a lancés dans la mer.

עׇזִּ֤י וְזִמְרָת֙ יָ֔הּ וַֽיְהִי־לִ֖י לִֽישׁוּעָ֑ה זֶ֤ה אֵלִי֙ וְאַנְוֵ֔הוּ אֱלֹהֵ֥י אָבִ֖י וַאֲרֹמְמֶֽנְהוּ׃

עזי ומג̇די אלאזלי אלד̇י צאר לי גית̇א הד̇א טאיקי אוי אליה אלאה אבי ארפעה

Il est ma force et ma gloire, l’Éternel ! Je lui dois mon salut. Voilà mon Dieu, je lui rends hommage ; Le Dieu de mon père, et je le glorifie.

Ma force et ma gloire sont l’Éternel, qui est devenu mon secours, il est mon Omnipotent, auprès duquel je cherche un abri, le Dieu de mon père que j’exalte.

יְהֹוָ֖ה אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֑ה יְהֹוָ֖ה שְׁמֽוֹ׃

אללה ד̇ו אלמלאחם אללה אסמה

L’Éternel est le maître des batailles ; Éternel est son nom !

Dieu est le maître des batailles, Dieu est son nom.

מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה וְחֵיל֖וֹ יָרָ֣ה בַיָּ֑ם וּמִבְחַ֥ר שָֽׁלִשָׁ֖יו טֻבְּע֥וּ בְיַם־סֽוּף׃

מראכב פרעון וג̇נדה רמי בהא פי אלבחר וכ̇יאר קואדה גרקו פי בחר אלקלזם

Les chars de Pharaon et son armée, Il les a précipités dans la mer ; L’élite de ses combattants Se sont noyés dans la mer des Joncs.

Les chars de Pharaon et son armée, il les lança dans la mer, et l’élite de ses généraux se noya dans la mer de Koulzoum.

תְּהֹמֹ֖ת יְכַסְיֻ֑מוּ יָרְד֥וּ בִמְצוֹלֹ֖ת כְּמוֹ־אָֽבֶן׃

אלגמור גטתהם נזלו פי אלקער כאלחג̇ארה

L’abîme s’est fermé sur eux ; Au fond du gouffre ils sont tombés comme une pierre.

Les abîmes les ont couverts, ils sont descendus dans le gouffre comme des pierres.

יְמִֽינְךָ֣ יְהֹוָ֔ה נֶאְדָּרִ֖י בַּכֹּ֑חַ יְמִֽינְךָ֥ יְהֹוָ֖ה תִּרְעַ֥ץ אוֹיֵֽב׃

ימינך יא רב ג̇לילה פי אלקוה ימינך יא רב תרהב אלאעדא

Ta droite, Seigneur, est insigne par la puissance ; Ta droite, Seigneur, écrase l’ennemi.

Ta droite, ô Seigneur, brille par sa force ; ta droite, ô Seigneur, terrifie l’ennemi.

וּבְרֹ֥ב גְּאוֹנְךָ֖ תַּהֲרֹ֣ס קָמֶ֑יךָ תְּשַׁלַּח֙ חֲרֹ֣נְךָ֔ יֹאכְלֵ֖מוֹ כַּקַּֽשׁ׃

ובכת̇רה אקתדארך תהדם מקאומיך תבעת̇ בסכ̇טך פיאכלהם כאלקש

Par ta souveraine majesté Tu renverses tes adversaires ; Tu déchaînes ton courroux. Il les consume comme du chaume.

Par ta toute-puissance tu abats tes adversaires, tu déchaînes ton courroux et il les consume comme du chaume.

וּבְר֤וּחַ אַפֶּ֙יךָ֙ נֶ֣עֶרְמוּ מַ֔יִם נִצְּב֥וּ כְמוֹ־נֵ֖ד נֹזְלִ֑ים קָֽפְא֥וּ תְהֹמֹ֖ת בְּלֶב־יָֽם׃

ובריח גצ̇בך תערמת אלאמיא ווקפת כאלאטואד אלהואטל אנג̇מדת אלגמור פי קלב אלבחר

Au souffle de ta face Les eaux s’amoncellent, Les ondes se dressent comme une digue. Les flots se figent au sein de la mer.

Au souffle de ta colère, les eaux se sont amoncelées, les ondes se sont dressées comme des rochers, les abîmes se sont figés au sein de la mer.

אָמַ֥ר אוֹיֵ֛ב אֶרְדֹּ֥ף אַשִּׂ֖יג אֲחַלֵּ֣ק שָׁלָ֑ל תִּמְלָאֵ֣מוֹ נַפְשִׁ֔י אָרִ֣יק חַרְבִּ֔י תּוֹרִישֵׁ֖מוֹ יָדִֽי׃

ואד̇ קאל אלעדו אכלבהם פאלחקהם ואקסם סלבהם ותשתפי מנהם נפסי ואג̇רד סיפי פתקרצ̇הם ידי

Il disait, l’ennemi : « Courons, atteignons ! partageons le butin ! Que mon âme s’en repaisse ! Tirons l’épée, que ma main les extermine !… »

Et lorsque l’ennemi dit : Je les poursuivrai, je les atteindrai, je partagerai leur butin, je m’assouvirai sur eux, je tirerai mon épée et ma main les exterminera,

נָשַׁ֥פְתָּ בְרוּחֲךָ֖ כִּסָּ֣מוֹ יָ֑ם צָֽלְלוּ֙ כַּֽעוֹפֶ֔רֶת בְּמַ֖יִם אַדִּירִֽים׃

אהבבת ריחך פגטאהם אלבחר ורסבו כאלרצאץ פי אלמא אלגזיר

Toi, tu as soufflé, L’océan les a engloutis ; Ils se sont abîmés comme le plomb Au sein des eaux puissantes.

tu as fait souffler ton vent, et la mer les a couverts, ils se sont abîmés comme le plomb au sein des eaux abondantes,

מִֽי־כָמֹ֤כָה בָּֽאֵלִם֙ יְהֹוָ֔ה מִ֥י כָּמֹ֖כָה נֶאְדָּ֣ר בַּקֹּ֑דֶשׁ נוֹרָ֥א תְהִלֹּ֖ת עֹ֥שֵׂה פֶֽלֶא׃

מן מת̇לך מן אלמעבודאת יא רב מן מת̇לך אלג̇ליל אלמקדס מכ̇וף אלמדאיח צאנע אלאעג̇ובאת

Qui t’égale parmi les forts, Éternel ? Qui est, comme toi, paré de sainteté ; Inaccessible à la louange. Fécond en merveilles ?

Qui est comme toi, parmi les idoles, ô Seigneur, qui est comme toi, qui es majestueux, saint qu’on redoute de louer, qui fais des miracles ?

נָטִ֙יתָ֙ יְמִ֣ינְךָ֔ תִּבְלָעֵ֖מוֹ אָֽרֶץ׃

מדדת ימינך פאבתלעתהם אלארץ̇

Tu as étendu ta droite, La terre les dévore.

Tu as étendu ta droite et la terre les a engloutis,

נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖ עַם־ז֣וּ גָּאָ֑לְתָּ נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖ אֶל־נְוֵ֥ה קׇדְשֶֽׁךָ׃

וסירת בפצ̇לך אלשעב אלד̇י פככתהם פסקתהם בעזך אלי מאוא קדסך

Tu guides, par ta grâce. Ce peuple que tu viens d’affranchir ; Tu le diriges, par ta puissance, Vers ta sainte demeure.

Tu guides par ta grâce le peuple que tu as affranchi, et tu le conduis par ta puissance vers l’endroit de ton sanctuaire,

שָֽׁמְע֥וּ עַמִּ֖ים יִרְגָּז֑וּן חִ֣יל אָחַ֔ז יֹשְׁבֵ֖י פְּלָֽשֶׁת׃

פסמעת אלאמם פרג̇זת ואכ̇ד̇ אלטלק סכאן פלסטין

À cette nouvelle, les peuples s’inquiètent. Un frisson s’empare des habitants de la Philistée.

Les peuples l’entendent et tremblent, et une douleur comme celle de l’enfantement saisit les habitants de la Palestine.

אָ֤ז נִבְהֲלוּ֙ אַלּוּפֵ֣י אֱד֔וֹם אֵילֵ֣י מוֹאָ֔ב יֹֽאחֲזֵ֖מוֹ רָ֑עַד נָמֹ֕גוּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֥י כְנָֽעַן׃

חיניד̇ דהש צנאדיד אדום ואג̇לא מואב אכ̇ד̇תהם אלרעדה ומאג̇ו ג̇מיע סכאן כנעאן

À leur tour ils tremblent, les chefs d’Édom ; Les vaillants de Moab sont saisis de terreur. Consternés, tous les habitants de Canaan.

Alors les chefs d’Elam sont dans la stupeur, les grands de Moab sont pris de frayeur et tous les habitants de Canaan sont consternés.

תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֙תָה֙ וָפַ֔חַד בִּגְדֹ֥ל זְרוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן עַד־יַעֲבֹ֤ר עַמְּךָ֙ יְהֹוָ֔ה עַֽד־יַעֲבֹ֖ר עַם־ז֥וּ קָנִֽיתָ׃

תקע עליהם אלהיבה ואלפזע בעט̇ים קדרתך יסכתון כאלחג̇ארה אלי אן יג̇וז שעבך יא רב אלי אן יג̇וז אלשעב אלד̇י מלכתהם חוזא

Sur eux pèse l’anxiété, l’épouvante ; La majesté de ton bras Les rend immobiles comme la pierre, Jusqu’à ce qu’il ait passé, ton peuple, Seigneur ! Qu’il ait passé, ce peuple acquis par toi ;

Sur eux pèsent l’anxiété et l’épouvante, par ta toute-puissance ils deviennent muets comme des pierres, jusqu’à ce qu’il ait passé, ton peuple, Seigneur ! jusqu’à ce qu’il ait passé, le peuple que tu as acquis comme propriété.

תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֙מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַחֲלָֽתְךָ֔ מָכ֧וֹן לְשִׁבְתְּךָ֛ פָּעַ֖לְתָּ יְהֹוָ֑ה מִקְּדָ֕שׁ אֲדֹנָ֖י כּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ׃

תאתי בהם פתגרסהם פי ג̇בל נחלתך מהיא לסכינתך צנעתה יא רב מקדסא יא רב אצלחתה ידך

Que tu les aies amenés, fixés, sur ce mont, ton domaine, Résidence que tu t’es réservée, Seigneur !Sanctuaire, ô mon Dieu ! préparé par tes mains.

Tu l’amènes et tu le plantes sur la montagne de ton domaine que tu as préparée pour ta résidence, ô Seigneur ! pour ce temple, ô Seigneur ! que tes mains ont établi,

יְהֹוָ֥ה ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃

אללה מלך אלדהר ואלאבד

L’Éternel régnera à tout jamais ! »

Dieu est roi à tout jamais.

כִּ֣י בָא֩ ס֨וּס פַּרְעֹ֜ה בְּרִכְבּ֤וֹ וּבְפָרָשָׁיו֙ בַּיָּ֔ם וַיָּ֧שֶׁב יְהֹוָ֛ה עֲלֵהֶ֖ם אֶת־מֵ֣י הַיָּ֑ם וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם׃ {פ}

אד̇ דכ̇ל כ̇יל פרעון ומראכבה ופרסאנה פי אלבחר פרד אללה עליהם מא אלבחר ובנו אסראיל סארו פי אליבס פי וסט אלבחר

Car, les chevaux de Pharaon, chars et cavalerie, s’étant avancés dans la mer, l’Éternel en avait refoulé les eaux sur eux, tandis que les enfants d’Israël marchaient à pied sec au milieu de la mer.

Lorsque les chevaux de Pharaon, chars et cavalerie, furent entrés dans la mer, alors Dieu ramena sur eux les eaux de la mer, et les enfants d’Israël marchèrent à pied sec au milieu de la mer.

וַתִּקַּח֩ מִרְיָ֨ם הַנְּבִיאָ֜ה אֲח֧וֹת אַהֲרֹ֛ן אֶת־הַתֹּ֖ף בְּיָדָ֑הּ וַתֵּצֶ֤אןָ כׇֽל־הַנָּשִׁים֙ אַחֲרֶ֔יהָ בְּתֻפִּ֖ים וּבִמְחֹלֹֽת׃

ת̇ם אכ̇ד̇ת מרים אלנביה אכ̇ת הרון אלדף פי ידהא וכ̇רג̇ ג̇מיע אלנסא וראהא בדפוף וטנאביר

Miryam, la prophétesse, sœur d’Aaron, prit en main un tambourin, et toutes les femmes la suivirent avec des tambourins et des instruments de danse.

Miriam, la prophétesse, sœur d’Aaron, prit le tambourin à la main, et toutes les femmes la suivirent avec des tambourins et des guitares.

וַתַּ֥עַן לָהֶ֖ם מִרְיָ֑ם שִׁ֤ירוּ לַֽיהֹוָה֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם׃ {ס}

פאג̇אבתהם מרים סבחו ללה אד̇ אקתדר אקתדארא אלכ̇יל ורכאבהא רמא בהם פי אלבחר

Et Miryam leur fit répéter : « Chantez l’Éternel, il est souverainement grand ; Coursier et cavalier, il les a lancés dans la mer… »

Et Miriam leur répondit : Chantez un cantique à Dieu, car il a montré sa toute-puissance ; chevaux et cavaliers, il les a lancés dans la mer.