Bibliothèque numérique  ► Tafsir Rasag ► Présentation et sommaire

Parashat Balaq (extraits)

Traduction partielle en français du Tafsir du Rabbin Saadia Gaon (Rasag) publiée sous la direction de Joseph Derenbourg (1893-1899) accompagné du texte hébraïque traduit par le Rabbinat français dir. Zadoc Kahn (1899-1906).


En noir, édition hébraïque et traduction français du Rabbinat français. En vert, édition arabe du Tafsir Rasag (TR) et traduction française éditée par Joseph Derenbourg.

Chapitres 23:1-24:25

 

וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה־לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים׃

23:1

פקאל אבן לי ההנא סבעה מד̇אבח ואעד לי סבעה רת̇ות̇ וסבעה כבאש

TR

Alors Balaam dit à Balak : « Dresse-moi ici sept autels, et prépare-moi ici sept taureaux et sept béliers. »

 

Balaam dit à Balâq : Bâtis-moi ici sept autels et prépare-moi sept taureaux et sept béliers.

 

וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֨עַל בָּלָ֧ק וּבִלְעָ֛ם פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃

23:2

פצנע ד̇לך וקרבא ת̇ורא וכבשא עלי כל מד̇בח

TR

Balak fit ce qu’avait dit Balaam ; puis Balak et Balaam offrirent un taureau et un bélier sur chaque autel.

 

Balâq le fit ; ils sacrifièrent tous les deux un taureau et un bélier sur chaque autel.

 

וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם לְבָלָ֗ק הִתְיַצֵּב֮ עַל־עֹלָתֶ֒ךָ֒ וְאֵֽלְכָ֗ה אוּלַ֞י יִקָּרֵ֤ה יְהֹוָה֙ לִקְרָאתִ֔י וּדְבַ֥ר מַה־יַּרְאֵ֖נִי וְהִגַּ֣דְתִּי לָ֑ךְ וַיֵּ֖לֶךְ שֶֽׁפִי׃

23:3

ת̇ם קאל לה בלעם קף ענד קרבאנך ואמצ̇י אנא פלעלי יואפיני אמר אללה ואי קול ילקנניה אכ̇ברתך בה ומצ̇י פי הדי

TR

Balaam dit à Balak : « Demeure près de ton holocauste; moi je m’en irai : peut-être l’Éternel s’offrira-t-il à ma rencontre, et, quoi qu’il me révèle, je t’en ferai part. » Et il s’en alla dans la solitude.

 

Puis Balaam dit à Balâq : Arrête-toi auprès de ton sacrifice ; moi, je m’en irai, peut-être l’ordre de Dieu viendra-t-il à ma rencontre, et la parole qu’il m’enseignera je t’en ferai part. Il s’en alla tranquillement,

 

וַיִּקָּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֶת־שִׁבְעַ֤ת הַֽמִּזְבְּחֹת֙ עָרַ֔כְתִּי וָאַ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃

23:4

פלמא ואפאה אמר אללה קאל יא רב אני קד נצ̇דת סבעה מד̇אבח וקרבת ת̇ורא וכבשא עלי כל ואחד מנהא

TR

Dieu se présenta à Balaam, qui lui dit : « j’ai dressé les sept autels, et j’ai offert un taureau et un bélier sur chaque autel. »

 

et lorsque l’ordre de Dieu vint à sa rencontre, il dit : J’ai dressé sept autels et sacrifié un taureau et un bélier sur chacun d’eux.

 

וַיָּ֧שֶׂם יְהֹוָ֛ה דָּבָ֖ר בְּפִ֣י בִלְעָ֑ם וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר׃

23:5

פלקנה אללה כלאמא פקאל ארג̇ע אלי בלק וקל כד̇א

TR

L’Éternel mit sa parole dans la bouche de Balaam, et lui dit : « Retourne vers Balak, et tu parleras de la sorte… »

 

Dieu lui enseigna un discours et dit : Retourne auprès de Balâq et parle ainsi.

 

וַיָּ֣שׇׁב אֵלָ֔יו וְהִנֵּ֥ה נִצָּ֖ב עַל־עֹלָת֑וֹ ה֖וּא וְכׇל־שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב׃

23:6

פרג̇ע אליה פאד̇א בה ואקפא ענד קרבאנה וג̇מיע ריסא מואב מעה

TR

Il retourna vers lui et le trouva debout près de son holocauste, lui et tous les princes de Moab.

 

Il retourna auprès de lui et le trouva debout auprès de son sacrifice, et tous les princes de Moab étaient avec lui.

 

וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר מִן־אֲ֠רָ֠ם יַנְחֵ֨נִי בָלָ֤ק מֶֽלֶךְ־מוֹאָב֙ מֵֽהַרְרֵי־קֶ֔דֶם לְכָה֙ אָֽרָה־לִּ֣י יַעֲקֹ֔ב וּלְכָ֖ה זֹעֲמָ֥ה יִשְׂרָאֵֽל׃

23:7

פצ̇רב מת̇לה וקאל מן ארם סירני בלק מלך מואב מן ג̇באל אלמשרק קאילא תאעל פאלען לי יעקוב וד̇ם אלסראיל

TR

Et il proféra son oracle en disant : « Il me fait venir d’Aram, Balak roi de Moab ; Il m’appelle des monts de l’Orient : « Viens maudire pour moi Jacob ! Oui, viens menacer Israël !

 

Il proféra son oracle et dit : D’Aram me fit venir Balâq, roi de Moab, des montagnes d’Orient, en disant : Lève-toi ! maudis-moi Jacob, livre-moi au mépris le peuple d’Israël.

 

מָ֣ה אֶקֹּ֔ב לֹ֥א קַבֹּ֖ה אֵ֑ל וּמָ֣ה אֶזְעֹ֔ם לֹ֥א זָעַ֖ם יְהֹוָֽה׃

23:8

מא אסב מא לם יסבה אלטאיק ומא אד̇ם מא לא יד̇מה אללה

TR

Comment maudirais-je celui que Dieu n’a point maudit ? Comment menacerais-je, quand l’Éternel est sans colère ?

 

Comment blâmerai-je ceux que le Tout-Puissant n’a pas blâmés et comment livrerai-je au mépris ceux que Dieu ne méprise pas ?

 

כִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב׃

23:9

ואנא אראה מן רוס אלג̇באל ואלמחה מן אליפאע אנה שעב סיסכן פרידא ולא יחסב מע סאיר אלאמם

TR

Oui, je le vois de la cime des rochers. Et du haut des collines, je le découvre : Ce peuple, il vit solitaire, il ne se confondra point avec les nations.

 

Et moi, je le vois des cimes des montagnes, je l’aperçois des collines, que c’est un peuple qui demeurera séparé et ne sera pas compté avec les autres nations.

 

מִ֤י מָנָה֙ עֲפַ֣ר יַעֲקֹ֔ב וּמִסְפָּ֖ר אֶת־רֹ֣בַע יִשְׂרָאֵ֑ל תָּמֹ֤ת נַפְשִׁי֙ מ֣וֹת יְשָׁרִ֔ים וּתְהִ֥י אַחֲרִיתִ֖י כָּמֹֽהוּ׃

23:10

יא מן יעד נסל יעקוב ויחצי ד̇ריה אסראיל אסאלך אן תמות נפסי מות אלמסתקימין ותכון אכ̇רתי מת̇להם

TR

Qui peut compter la poussière de Jacob, Nombrer la multitude d’Israël ? Puissé-je mourir comme meurent ces justes, Et puisse ma fin ressembler à la leur !»

 

Ô toi, qui comptes la postérité de Jacob et énumères les descendants d’Israël, je te prie que mon âme meure de la mort des justes et que ma fin ressemble à la leur.

 

וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם מֶ֥ה עָשִׂ֖יתָ לִ֑י לָקֹ֤ב אֹיְבַי֙ לְקַחְתִּ֔יךָ וְהִנֵּ֖ה בֵּרַ֥כְתָּ בָרֵֽךְ׃

23:11

קאל לה בלק מא ד̇א צנעת בי דעותך לתסב אעדאי פאד̇א בך תבארך פיהם

TR

Balak dit à Balaam : « Que m’as-tu fait ! J’ai eu recours à toi pour maudire mes ennemis, et voilà que tu les bénis, au contraire ! »

 

Balàq lui dit : Que m’as-tu fait ? je t’ai appelé pour injurier mes ennemis et voici que tu les bénis.

 

וַיַּ֖עַן וַיֹּאמַ֑ר הֲלֹ֗א אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֤ים יְהֹוָה֙ בְּפִ֔י אֹת֥וֹ אֶשְׁמֹ֖ר לְדַבֵּֽר׃

23:12

פאג̇אבה וקאל לה אלא אן מא ילקנניה אללה אחפט̇ה ואקולה

TR

Mais il répondit : « Certes, ce que l’Éternel met dans ma bouche, ne dois-je pas fidèlement le redire ?»

 

Il répondit et lui dit : Ne dois-je pas observer et dire ce que Dieu m’enseigne.

 

וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו בָּלָ֗ק (לך) [לְכָה־]נָּ֨א אִתִּ֜י אֶל־מָק֤וֹם אַחֵר֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְאֶ֣נּוּ מִשָּׁ֔ם אֶ֚פֶס קָצֵ֣הוּ תִרְאֶ֔ה וְכֻלּ֖וֹ לֹ֣א תִרְאֶ֑ה וְקׇבְנוֹ־לִ֖י מִשָּֽׁם׃

23:13

קאל תעאל מעי אלי מוצ̇ע אכ̇ר תנט̇רה מנה לכנך תנט̇ר בעצ̇ה לא כלה פלעלך תסתטיע אן תסבה

TR

Balak lui dit : « Viens, je te prie, avec moi dans un autre lieu, d’où tu pourras voir ce peuple : tu n’en verras que les derniers rangs, tu ne le verras pas tout entier. Et maudis-le-moi de là. »

 

Il reprit : Viens avec moi dans un autre endroit d’où tu le verras, seulement tu le verras en partie, mais pas tout entier ; peut-être pourras-tu l’injurier.

 

וַיִּקָּחֵ֙הוּ֙ שְׂדֵ֣ה צֹפִ֔ים אֶל־רֹ֖אשׁ הַפִּסְגָּ֑ה וַיִּ֙בֶן֙ שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֔ת וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃

23:14

פאכ̇ד̇ה אלי אלצ̇יעה אלמשרפה עלי ראס אלקלעה פבני הנאך סבעה מד̇אבח וקרב ת̇ורא וכבשא עלי כל מד̇בח

TR

Il le conduisit au plateau de Çofîm, sur la crête du Pisga; il y dressa sept autels, et offrit sur chaque autel un taureau et un bélier.

 

Il le conduisit au champ élevé, sur la hauteur de la tour, et il y bâtit sept autels et sacrifia sur chaque autel un taureau et un bélier.

 

וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־בָּלָ֔ק הִתְיַצֵּ֥ב כֹּ֖ה עַל־עֹלָתֶ֑ךָ וְאָנֹכִ֖י אִקָּ֥רֶה כֹּֽה׃

23:15

וקאל לה קף ההנא ענד קרבאנך ואנא אתלקי מן ההנא

TR

Balaam dit à Balak; «Tiens-toi ici, près de ton holocauste, et moi, j’attendrai là-bas la rencontre. »

 

Balaam lui dit : Reste ici auprès de ton sacrifice, et moi, je chercherai une rencontre dans cet endroit.

 

וַיִּקָּ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיָּ֥שֶׂם דָּבָ֖ר בְּפִ֑יו וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר׃

23:16

פואפא אמר אללה אלי בלעם ולקנה כלאמא פקאל ארג̇ע אלי בלק וקל כד̇א

TR

L’Éternel se présenta à Balaam, inspira un discours à ses lèvres, lui disant : « Va rejoindre Balak, et tu parleras ainsi… »

 

L’ordre de Dieu rencontra Balaam et lui enseigna un discours et dit : Retourne auprès de Balâq et parle ainsi.

 

וַיָּבֹ֣א אֵלָ֗יו וְהִנּ֤וֹ נִצָּב֙ עַל־עֹ֣לָת֔וֹ וְשָׂרֵ֥י מוֹאָ֖ב אִתּ֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ בָּלָ֔ק מַה־דִּבֶּ֖ר יְהֹוָֽה׃

23:17

פג̇א אליה והו קאים עלי קרבאנה וריסא מואב מעה קאל מא ד̇א קאל אללה

TR

Il revint près de lui, et le trouva debout près de son holocauste, les princes de Moab à ses côtés. Et Balak lui demanda : « Qu’a dit l’Éternel ?»

 

Il revint auprès de lui, qui se tenait près de son sacrifice avec les princes de Moab. Balâq demanda : Qu’a dit Dieu ?

 

וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר ק֤וּם בָּלָק֙ וּֽשְׁמָ֔ע הַאֲזִ֥ינָה עָדַ֖י בְּנ֥וֹ צִפֹּֽר׃

23:18

פצ̇רב מת̇לה וקאל קם יא בלק ואסמע ואנצת לקולי יא אבן צפור

TR

Il proféra son oracle en ces termes : « Prépare-toi, Balak, à m’entendre; Prête-moi l’oreille, fils de Cippor !

 

Balaam proféra son oracle et dit : Lève-toi, Balâq, et écoute ; cherche à bien entendre la parole, fils de Sippôr !

 

לֹ֣א אִ֥ישׁ אֵל֙ וִֽיכַזֵּ֔ב וּבֶן־אָדָ֖ם וְיִתְנֶחָ֑ם הַה֤וּא אָמַר֙ וְלֹ֣א יַעֲשֶׂ֔ה וְדִבֶּ֖ר וְלֹ֥א יְקִימֶֽנָּה׃

23:19

ליס אלטאיק כאלנאס פיכד̇ב ולא כבני אדם פינדם אתראה יקול ולא יפעל או יתכלם ולא יקום בה

TR

Dieu n’est pas un mortel, pour mentir, Ni un fils d’Adam, pour qu’il se ravise : Est-ce lui qui parle et ne tient point parole ? Qui affirme et n’exécute point ?

 

Le Tout-Puissant n’est pas comme les hommes pour qu’il mente, ni comme un fils d’Adam pour qu’il se repente. Penses-tu qu’il parle et n’agisse pas, qu’il affirme et n’exécute pas ?

 

הִנֵּ֥ה בָרֵ֖ךְ לָקָ֑חְתִּי וּבֵרֵ֖ךְ וְלֹ֥א אֲשִׁיבֶֽנָּה׃

23:20

אלא אן ברכאת קד קבלתהא פאבארך פיהם ולא ארדהא

TR

Oui, j’ai reçu mission de bénir; Il a béni, je ne puis le dédire.

 

Eh bien, n’ai-je pas reçu des bénédictions ? Je les bénis donc et je ne me dédis pas,

 

לֹֽא־הִבִּ֥יט אָ֙וֶן֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־רָאָ֥ה עָמָ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֤ה אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וּתְרוּעַ֥ת מֶ֖לֶךְ בּֽוֹ׃

23:21

ממא לם יבצר גלא פי אליעקוב ולא דגלא פי אלאסראיל פאללה רבהם מעהם וצחאבה אלמלך להם

TR

Il n’aperçoit point d’iniquité en Jacob, Il ne voit point de mal en Israël; L’Éternel, son Dieu, est avec lui, Et l’amitié d’un Roi le protège.

 

parce qu’il ne voit pas d’iniquité dans la famille de Jacob ni de vice parmi les hommes d’Israël ; Dieu, leur Maître, est avec eux, et l’amitié du Roi leur est acquise.

 

אֵ֖ל מוֹצִיאָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם לֽוֹ׃

23:22

אלטאיק אלמכ̇רג̇הם מן מצר בארק אלרים מאנע ענהם

TR

Délivré, par ce Dieu, de l’Égypte, Il a le vigoureux élan du reêm1.

 

Le Tout-Puissant qui les a fait sortir de l’Égypte les défend avec les cornes du reêm.

 

כִּ֤י לֹא־נַ֙חַשׁ֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כָּעֵ֗ת יֵאָמֵ֤ר לְיַעֲקֹב֙ וּלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה־פָּ֖עַל אֵֽל׃

23:23

ולא טירה תחיך פי אליעקב ולא קסאמה תות̇ר פי אלאסראיל ואנמא יקאל להם מא צנע אלטאיק פקט

TR

Il ne faut point de magie à Jacob, Point de sortilège à Israël : Ils apprennent à point nommé, Jacob et Israël, Ce que Dieu a résolu.

 

Les mauvais augures ne font pas impression sur la famille de Jacob, ni le sortilège n’influe sur les hommes d’Israël ; on leur dit seulement ce que le Tout-Puissant a fait.

 

הֶן־עָם֙ כְּלָבִ֣יא יָק֔וּם וְכַאֲרִ֖י יִתְנַשָּׂ֑א לֹ֤א יִשְׁכַּב֙ עַד־יֹ֣אכַל טֶ֔רֶף וְדַם־חֲלָלִ֖ים יִשְׁתֶּֽה׃

23:24

והו שעב כלבו יקום וכאסד ירתפע לא ינצ̇ג̇ע אלי אן יאכל אלפריסה וישרב דם אלצרעי

TR

Voyez ! ce peuple se lève comme un léopard, Il se dresse comme un lion : Il ne se reposera qu’assouvi de carnage, Qu’enivré du sang de ses victimes ! »

 

C’est un peuple qui se lève comme un lionceau, et comme un lion il se dresse, sans se coucher avant d’avoir dévoré sa proie et bu le sang de sa victime.

 

וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם גַּם־קֹ֖ב לֹ֣א תִקֳּבֶ֑נּוּ גַּם־בָּרֵ֖ךְ לֹ֥א תְבָרְכֶֽנּוּ׃

23:25

קאל לה בלק אדי לא תסבה סבא פלא תבארכה ברכה

TR

Balak dit à Balaam : « Ne le maudis point, soit, mais ne le bénis point non plus. »

 

Balàq lui dit : Puisque tu ne l’injuries pas, ne lui donne pas de bénédictions.

 

וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֔ם וַיֹּ֖אמֶר אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א דִּבַּ֤רְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֹת֥וֹ אֶֽעֱשֶֽׂה׃

23:26

פאג̇אבה וקאל אלם אקל לך אן כלמא יקולה אללה אצנע

TR

Balaam répondit à Balak : « Ne t’avais-je pas fait cette déclaration : Tout ce que dira l’Éternel, je dois le faire ?»

 

Balaam lui répondit el dit : Ne t’ai-je pas prévenu que je ferai ce que Dieu m’ordonnera ?

 

וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לְכָה־נָּא֙ אֶקָּ֣חֲךָ֔ אֶל־מָק֖וֹם אַחֵ֑ר אוּלַ֤י יִישַׁר֙ בְּעֵינֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים וְקַבֹּ֥תוֹ לִ֖י מִשָּֽׁם׃

23:27

קאל תעאל אכידיך אלי מוצ̇ע אכ̇ר פלעל יסהל ענד אללה פתסבה לי מן הנאך

TR

Et Balak dit à Balaam : « Viens donc, que je te conduise à une autre place; peut-être ce dieu trouvera-t-il bon que, de là, tu me les maudisses. »

 

Balâq reprit : Je te conduirai à un autre endroit ; peut-être plaira-t-il à Dieu que tu m’injuries ce peuple de là.

 

וַיִּקַּ֥ח בָּלָ֖ק אֶת־בִּלְעָ֑ם רֹ֣אשׁ הַפְּע֔וֹר הַנִּשְׁקָ֖ף עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן׃

23:28

פאכ̇ד̇ה אלי ראס אלראביה אלמטלעה עלי וג̇ה אלסמאוה

TR

Et Balak emmena Balaam sur la cime du Peor, qui domine la surface du désert.

 

Il l’amena sur la cime de la colline qui dominait la surface du désert.

 

וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה־לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽם׃

23:29

קאל אבן לי ההנא סבעה מד̇אבח ואעד לי סבעה רת̇ות̇ וסבעה כבאש

TR

Balaam dit à Balak : « Construis-moi ici sept autels, et prépare-moi ici sept taureaux et sept béliers. »

 

Balaam dit : Bâtis-moi sept autels et prépare-moi sept taureaux et sept béliers.

 

וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃

23:30

פצנע כמא קאל לה וקרבא ת̇ורא וכבשא עלי כל מד̇בח

TR

Balak fit ce qu’avait dit Balaam, et il offrit un taureau et un bélier sur chaque autel.

 

Balâq fit comme il lui avait dit, et ils sacrifièrent un taureau et un bélier sur chaque autel.

 

וַיַּ֣רְא בִּלְעָ֗ם כִּ֣י ט֞וֹב בְּעֵינֵ֤י יְהֹוָה֙ לְבָרֵ֣ךְ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹא־הָלַ֥ךְ כְּפַֽעַם־בְּפַ֖עַם לִקְרַ֣את נְחָשִׁ֑ים וַיָּ֥שֶׁת אֶל־הַמִּדְבָּ֖ר פָּנָֽיו׃

24:1

פלמא ראי בלעם אן אלאצלח ענד אללה תבריך אלאסראיל לם ימץ̇ כאלמרתין אלאולתין פי טלב אלפאלאת̇ ואקבל בוג̇הה אלי ברהם

TR

Balaam, voyant que l’Éternel se plaisait à bénir Israël, n’eut plus recours, comme précédemment, à des opérations magiques, mais tourna son visage du côté du désert.

 

Lorsque Balaam vit qu’il plaisait à Dieu de bénir la famille d’Israël, il n’alla pas, comme les deux premières fois, chercher les sortilèges, et il tourna sa face vers le désert.

 

וַיִּשָּׂ֨א בִלְעָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל שֹׁכֵ֖ן לִשְׁבָטָ֑יו וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹהִֽים׃

24:2

פלמא מד בצרה וראהם נזלין עלי נט̇אם אסבאטהם חלת עליה נבוה אללה

TR

En y portant ses regards, Balaam vit Israël, dont les tribus s’y déployaient; et l’esprit divin s’empara de lui,

 

Ayant étendu ses regards et les voyant camper dans l’ordre de leurs tribus, la prophétie de Dieu descendit sur lui.

 

וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃

24:3

פצ̇רב מת̇לה וקאל קל יא בלעם אבן בעור וקל יאיהא אלרג̇ל אלחדיד אלבצר

TR

et il proféra son oracle en ces termes : « Parole de Balaam, fils de Beor, Parole de l’homme au clairvoyant regard,

 

Il proféra son oracle et dit : Parle, ô Balaam, fils de Beor ! Parle, ô homme à la vue perçante !

 

נְאֻ֕ם שֹׁמֵ֖עַ אִמְרֵי־אֵ֑ל אֲשֶׁ֨ר מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃

24:4

וקל יא סאמע אקואל אלטאיק ונאט̇ר מנאט̇ר אלכאפי והו נאים והו מפתוח אלעין

TR

De celui qui entend le verbe divin. Qui perçoit la vision du Tout-Puissant — Il fléchit, mais son œil reste ouvert — :

 

Parle, ô toi qui entends les paroles du Tout-Puissant et qui vois les visions de Celui qui suffit à tout et qui dors les yeux ouverts !

 

מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל׃

24:5

מא אג̇וד אכ̇ביתך יא אליעקוב ומנאזלך יא אלאסראיל

TR

Qu’elles sont belles tes tentes, ô Jacob ! Tes demeures, ô Israël !

 

Combien sont belles tes tentes, ô famille de Jacob, et tes demeures, ô peuple d’Israël !

 

כִּנְחָלִ֣ים נִטָּ֔יוּ כְּגַנֹּ֖ת עֲלֵ֣י נָהָ֑ר כַּאֲהָלִים֙ נָטַ֣ע יְהֹוָ֔ה כַּאֲרָזִ֖ים עֲלֵי־מָֽיִם׃

24:6

פהי כאודיה ממדודה וכג̇נאן עלי נהר וכמצ̇ארב צ̇רבהא אללה וכארוז עלי מא

TR

Elles se développent comme des vallées, Comme des vergers le long d’un fleuve; Dieu les a plantées comme des aloès, Comme des cèdres au bord des eaux.

 

Elles sont comme des vallées étendues, comme des jardins aux bords d’un fleuve, comme des tentes dressées par Dieu, comme un cèdre près de l’eau.

 

יִֽזַּל־מַ֙יִם֙ מִדָּ֣לְיָ֔ו וְזַרְע֖וֹ בְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים וְיָרֹ֤ם מֵֽאֲגַג֙ מַלְכּ֔וֹ וְתִנַּשֵּׂ֖א מַלְכֻתֽוֹ׃

24:7

יהטל אלמא מן דואליה וגרסה פי מא גזיר וירתפע מן אגג מלכה ותתסאני ממלכתה

TR

La sève ruisselle de ses branches, Et sa graine est abondamment arrosée; Son Roi est plus grand que n’est Agag, Sa royauté est souveraine !

 

L’eau ruisselle de ses branches, c’est une plante abondamment arrosée ; son roi est plus grand qu’Agag et sa royauté est sublime.

 

אֵ֚ל מוֹצִיא֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם ל֑וֹ יֹאכַ֞ל גּוֹיִ֣ם צָרָ֗יו וְעַצְמֹתֵיהֶ֛ם יְגָרֵ֖ם וְחִצָּ֥יו יִמְחָֽץ׃

24:8

ואלטאיק אלמכ̇רג̇ה מן מצר כארק אלרים מאנע ענה פהו יאכל אעדאה מן אלאמם ועט̇אמהם ינהש וסהאמה תדנפהם

TR

Quand Dieu le fit sortir de l’Égypte, Son élan fut celui du reêm : Il dévore les peuples qui l’attaquent, Il brise leurs os, Trempe ses flèches dans leur sang.

 

Le Tout-Puissant qui a fait sortir son peuple d’Égypte le défend avec les cornes du reêm : Il dévore ses ennemis parmi les nations, il ronge leurs os et il les blesse avec des flèches.

 

כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ מְבָרְכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ וְאֹרְרֶ֖יךָ אָרֽוּר׃

24:9

ואד̇א ג̇ת̇א ורבץ̇ פהו כאסד או לבו מן ד̇א ית̇ירה מבארכך מבארך ולאענך מלעון

TR

Il se couche, il repose comme le lion et le léopard : Qui osera le réveiller ? Heureux ceux qui te bénissent ! Malheur à qui te maudit ! »

 

Lorsqu’il est couché et accroupi comme un lion ou un lionceau, qui le soulèvera ? Ceux qui te bénissent sont bénis et ceux qui te maudissent seront maudits.

 

וַיִּֽחַר־אַ֤ף בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיִּסְפֹּ֖ק אֶת־כַּפָּ֑יו וַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל־בִּלְעָ֗ם לָקֹ֤ב אֹֽיְבַי֙ קְרָאתִ֔יךָ וְהִנֵּה֙ בֵּרַ֣כְתָּ בָרֵ֔ךְ זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִֽים׃

24:10

פאשתד גצ̇ב בלק עלי בלעם וצפק כפיה חרדא וקאל לה אנמא דעות בך לתסב אעדאי פאד̇א בך קד בארכתהם הד̇ה אלמרה אלת̇אלת̇ה

TR

Balak, enflammé de colère contre Balaam, frappa des mains, et il dit à Balaam : « C’est pour maudire mes ennemis que je t’avais appelé, et tu as persisté à les bénir, par trois fois !

 

La colère de Balâq s’enflamma contre Balaam, et de colère il frappa des mains en disant : Je t’ai appelé seulement pour injurier mes ennemis, et voici que tu viens de les bénir pour la troisième fois.

 

וְעַתָּ֖ה בְּרַח־לְךָ֣ אֶל־מְקוֹמֶ֑ךָ אָמַ֙רְתִּי֙ כַּבֵּ֣ד אֲכַבֶּדְךָ֔ וְהִנֵּ֛ה מְנָעֲךָ֥ יְהֹוָ֖ה מִכָּבֽוֹד׃

24:11

פאלאן פאנצרף אלי מוצ̇עך לקד עזמת אן אכרמך פמנעך אללה מן אלכראמה

TR

Eh bien donc, fuis dans ton pays; je voulais te combler d’honneurs, et voici que l’Éternel t’en a frustré ! »

 

Maintenant, pars pour ton pays ; je pensais te faire des honneurs, mais Dieu y a mis obstacle.

 

וַיֹּ֥אמֶר בִּלְעָ֖ם אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א גַּ֧ם אֶל־מַלְאָכֶ֛יךָ אֲשֶׁר־שָׁלַ֥חְתָּ אֵלַ֖י דִּבַּ֥רְתִּי לֵאמֹֽר׃

24:12

קאל לה אלם אקל לרסלך אלד̇ין בעת̇ת בהם אלי

TR

Balaam repartit à Balak : « N’avais-je pas déjà, aux messagers que tu m’avais envoyés, répondu en ces termes :

 

Balaam répondit : N’ai-je pas dit aux messagers que tu m’as envoyés :

 

אִם־יִתֶּן־לִ֨י בָלָ֜ק מְלֹ֣א בֵיתוֹ֮ כֶּ֣סֶף וְזָהָב֒ לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּ֣י יְהֹוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת טוֹבָ֛ה א֥וֹ רָעָ֖ה מִלִּבִּ֑י אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃

24:13

לו אעטאני בלק מל ביתה פצ̇ה או ד̇הבא לא אסתטיע אן אתג̇אוז אמר אללה פאעמל ג̇ידה או רדיה מן ראיי אלד̇י יקולה אללה אקולה פקט

TR

Quand Balak me donnerait de l’argent et de l’or plein son palais, je ne saurais désobéir à la voix de l’Éternel, en agissant bien ou mal de mon chef; ce que dira l’Éternel, je le dirai.

 

Quand même Balâq me donnerait de l’argent et de l’or plein son palais, je ne pourrais transgresser l’ordre de Dieu ni faire du bien ou du mal de mon chef ; je ne saurais dire que ce que Dieu me dit.

 

וְעַתָּ֕ה הִנְנִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לְעַמִּ֑י לְכָה֙ אִיעָ֣צְךָ֔ אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֜ה הָעָ֥ם הַזֶּ֛ה לְעַמְּךָ֖ בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃

24:14

ואלאן הא אנא מנצרף אלי קומי תעאל חתי אערפך מא יצנע האולי אלקום בקומך פי אכ̇ר אלאיאם

TR

Et maintenant, je m’en retourne chez mon peuple; mais écoute, je veux t’avertir de ce que ce peuple-ci fera au tien dans la suite des jours. »

 

Maintenant je retourne chez mon peuple. Eh bien, je veux te faire connaître ce que ce peuple fera au tien vers la fin des jours.

 

וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃

24:15

פצ̇רב מת̇לה וקאל קל יא בלעם אבן בעור וקל יאיהא אלרג̇ל אלחדיד אלבצר

TR

Et il proféra son oracle de la sorte : « Parole de Balaam, fils de Beor, Parole de l’homme au lucide regard.

 

Et il proféra son oracle et dit : Parle, ô Balaam, fils de Beor ! Parle, ô homme à la vue perçante !

 

נְאֻ֗ם שֹׁמֵ֙עַ֙ אִמְרֵי־אֵ֔ל וְיֹדֵ֖עַ דַּ֣עַת עֶלְי֑וֹן מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃

24:16

קל יא סאמע אקואל אלטאיק ועארף מערפה אלעאלי ונאט̇ר מנאט̇ר אלכאפי והו נאים והו מפתוח אלעין

TR

De celui qui entend le verbe divin Et connaît le secret du Très-Haut; Qui perçoit la vision du Tout-Puissant, Qui fléchit, mais dont l’œil reste ouvert :

 

Parle, ô toi qui entends les paroles du Tont-Puissant et qui connais la science du Très-Haut et qui vois les visions de Celui qui suffit à tout, qui dors les yeux ouverts.

 

אֶרְאֶ֙נּוּ֙ וְלֹ֣א עַתָּ֔ה אֲשׁוּרֶ֖נּוּ וְלֹ֣א קָר֑וֹב דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֜ב מִֽיַּעֲקֹ֗ב וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל וּמָחַץ֙ פַּאֲתֵ֣י מוֹאָ֔ב וְקַרְקַ֖ר כׇּל־בְּנֵי־שֵֽׁת׃

24:17

אמר אראה וליס הו אלאן ואלמחה פהו גיר קריב אן יטלק כוכב מן אליעקוב ויקום קציב מן אלאסראיל פיוהן ג̇האת מואב ויזלזל סאיר בני שת

TR

Je le vois, mais ce n’est pas encore l’heure; Je le distingue, mais il n’est pas proche : Un astre s’élance de Jacob. Et une comète surgit du sein d’Israël, Qui écrasera les sommités de Moab Et renversera tous les enfants de l’orgueil,

 

Un homme, je le vois, mais il n’est pas maintenant ; je l’aperçois, mais il n’est pas près : Un astre s’élancera de la famille de Jacob et un sceptre se dressera des hommes d’Israël ; il affaiblira les côtes de Moab et il fera trembler les enfants de Seth.

 

וְהָיָ֨ה אֱד֜וֹם יְרֵשָׁ֗ה וְהָיָ֧ה יְרֵשָׁ֛ה שֵׂעִ֖יר אֹיְבָ֑יו וְיִשְׂרָאֵ֖ל עֹ֥שֶׂה חָֽיִל׃

24:18

וסיכון אדום מנקרצ̇א וכד̇לך שעיר וסאיר אעדאיה ואסראיל יזדאד תאידא

TR

Fera sa proie de l’ldumée, Sa proie de Séir, — ses ennemis; Et Israël triomphera.

 

Édom sera exterminé, et de même Séir et tous les ennemis d’Israël, qui augmentera en vigueur.

 

וְיֵ֖רְדְּ מִֽיַּעֲקֹ֑ב וְהֶֽאֱבִ֥יד שָׂרִ֖יד מֵעִֽיר׃

24:19

ואלד̇י יסתולי מן אליעקוב יביד אלשריד מן אלקרי

TR

Oui, un dominateur naîtra de Jacob, Qui balaiera des villes leurs derniers habitants. »

 

Et celui de la famille de Jacob qui régnera fera périr le reste des villes.

 

וַיַּרְא֙ אֶת־עֲמָלֵ֔ק וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר רֵאשִׁ֤ית גּוֹיִם֙ עֲמָלֵ֔ק וְאַחֲרִית֖וֹ עֲדֵ֥י אֹבֵֽד׃

24:20

ת̇ם ראי עמלק וצ̇רב מת̇לה וקאל אול אלאמם עמלק ואכ̇רהא אלי אבאדה

TR

Puis il vit Amalec, et il proféra son oracle en disant : «Amalec était le premier des peuples; Mais son avenir est voué à la perdition. »

 

Puis il vit Amaléq, et il proféra son oracle en disant : Amaléq est la première des nations, et elle finira par périr.

 

וַיַּרְא֙ אֶת־הַקֵּינִ֔י וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר אֵיתָן֙ מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וְשִׂ֥ים בַּסֶּ֖לַע קִנֶּֽךָ׃

24:21

ת̇ם ראי אלקיניין פצ̇רב מת̇לה וקאל סיכון מסכנך צלבא ותציר פי אלצכ̇ר וכרך

TR

Il vit le Kénéen, et il proféra son oracle en disant : «Fortifie ta demeure ! Pose ton nid sur le rocher !

 

Puis il vit les Kênéens, et il proféra son oracle en disant : Ta demeure sera forte et tu mettras sur le rocher ton nid.

 

כִּ֥י אִם־יִהְיֶ֖ה לְבָ֣עֵֽר קָ֑יִן עַד־מָ֖ה אַשּׁ֥וּר תִּשְׁבֶּֽךָּ׃

24:22

ואד̇א יכון וקת לנפי אלקיניין פכם יסבי מנהם אלמוצליון

TR

Car, s’il est consumé, ô Kénéen, En combien peu de temps Assur te fera captif ! »

 

Lorsque sera venu le temps d’exterminer les Kênéens, combien d’eux seront faits captifs par les hommes de Mossoul.

 

וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר א֕וֹי מִ֥י יִחְיֶ֖ה מִשֻּׂמ֥וֹ אֵֽל׃

24:23

ת̇ם צ̇רב מת̇לה פקאל אלויל למן יחיא אדיא צירה אלטאיק

TR

Il proféra encore son oracle et il dit : « Hélas ! qui peut vivre Quand Dieu ne l’a pas voulu ?

 

Puis il proféra son oracle et dit : Malheur à celui qui vivra lorsque le Tout-Puissant l’aura fait,

 

וְצִים֙ מִיַּ֣ד כִּתִּ֔ים וְעִנּ֥וּ אַשּׁ֖וּר וְעִנּוּ־עֵ֑בֶר וְגַם־ה֖וּא עֲדֵ֥י אֹבֵֽד׃

24:24

ואלדראמין מן פרצה קברס תעדיב אלמוצליין ואלעבריין והם איצ̇א אלי אבאדה

TR

Des flottes, parties de la côte de Kittîm, Subjugueront Assur, subjugueront Héber; Mais lui aussi est voué à la ruine. »

 

lorsque les galères, sorties du port de Chypre, châtieront les gens de Mossoul et d’Eber, et que les Chypriens à leur tour seront menés à la destruction.

 

וַיָּ֣קׇם בִּלְעָ֔ם וַיֵּ֖לֶךְ וַיָּ֣שׇׁב לִמְקֹמ֑וֹ וְגַם־בָּלָ֖ק הָלַ֥ךְ לְדַרְכּֽוֹ׃ {פ}

24:25

ת̇ם קאם בלעם פמציי ורג̇ע אלי מוצ̇עה ובלק איצ̇א מצ̇י אלי סבילה

TR

Alors Balaam se leva et reprit le chemin de son pays; et Balak aussi se remit en route.

 

Puis Balaam se leva, s’en alla, retourna dans son pays ; et Balâq aussi se remit en route.

 

Notes de la traduction du Rabbinat français :

1Rhinocéros ou plutôt buffle.

Tafsir Rasag  : Version arabe du Pentateuque, dans : Œuvres complètes de R. Saadia ben Iosef al-Fayyoûmî, publiées sous la direction de J. Derenbourg. Volume Premier. Paris : E. Leroux, 1893, p.v-vii. [Version numérisée : archive.org].

Traduction du texte hébraïque : La Bible – traduite du texte original par les membres du Rabbinat français sous la direction de M. Zadoc Kahn Grand Rabbin. Tome Ier : Pentateuque – Premiers Prophètes. Paris (Durlacher), 1899. [Version numérisée : National Library of Israel].

Texte massorétique : Miqra according to the Mesorah (édition digitale du TaNaKh fondée en partie sur le Codex d’Alep). Version adaptée par Sefaria. [Licence : CC-BY-SA].

Texte judéo-arabe : Sefaria (Licence : CC-BY-SA).

Police hébraïque : Ezra SIL. [Open Font License].

Retour en haut