Meguilat Ta’anit ︱ מגילת תענית
Rouleau des jeûnes
Traduction Moïse Schwab (1898)
Présentation de Moïse Schwab
À l’origine, comme on le verra bientôt, le texte de notre Meghillah ne contenait pas de commentaire ; aussi ce dernier n’a-t-il pas été reproduit ici [p.9]
La chronique se termine par une série rapide de 26 jours néfastes, sans détails, pour lesquels le jeûne est recommandé. Le langage est hébraïque et trop correct pour être de la même époque que ce qui précède. Il n’y a pas de commentaire explicatif, donnant des développements sur l’origine de ces journées, et l’on n’en trouve que peu de traces dans le Talmud. La série a été reproduite par Joseph Caro (Tour Oraḥ Ḥayim, nº 580), ou Jacob ben Ascher [p.58]. Il est à remarquer qu’il en est de ces jeûnes comme des : demi-fêtes de même que l’on a maintenu seulement les fêtes de Ḥanouca et de Pourim, de même les Israélites zélés ne jeûnent plus qu’aux quatre jours suivants : le 17 Tamouz, le 9 Ab, le 3 Tissri et le 10 Tebeth (outre la veille de Pourim) [p.61].
Introduction
אלין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למספד בהון.
Voici les jours pendant lesquels il est défendu de jeûner ; pendant quelques-uns d’entre eux , le deuil aussi est interdit[1].
Nissan
(ניסן) מן ריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה אתוקם תמידא דלא למספד:
Depuis le 1er jusqu’au 8 Nissan , le sacrifice quotidien devait être payé aux frais du Temple ; le deuil y est interdit.
ומתמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב חגא דשבעיא דלא למספד:
Du 8 jusqu’à la fin de la fête de Pâques (le 22) , on rétablit la fête des Semaines (Pentecôte) ; le deuil y est interdit.
Iyar
אייר. בשבעה באייר חנוכת שור ירושלם דלא למספד:[a]
Le 7 Iyar eut lieu l’inauguration du mur de Jérusalem ; le deuil y est interdit.
בארבעסר[b] ביה נכיסת פסחא זעירא דלא למספד:
Le 14 est le jour du sacrifice de l’agneau pascal (Nombres, XI, 1) ; le deuil y est interdit.
בעשרין ותלתא ביה נפקו בני חקרא מירושלם:
Le 23, les fils de l’Acra sortirent de Jérusalem .
בעסרין ושבעה ביה אתנטילו כלילאי מיהודה ומירושלם:
Le 27, les impôts du fisc furent retirés de Juda et de Jérusalem.
Siwan
סיון. בשבעסר בסיון אחידת מגדל צור: (שור)
Le 17 Siwan, la tour de Sour fut prise.
בחמש עסר ביה ובשיתא עסר ביה גלו אנשי בית שאן ואנשי בקעתה:
Le 15 et le 16, les habitants de Bethsean et de la plaine furent exilés.
בעסרין וחמשה ביה אתנטילו דימוסנאי מיהודה ומירושלם:
Le 25, les publicains furent retirés de Juda et de Jérusalem.
Tamouz
תמוז. בארבעסר בתמוז עדא ספר גזירתא דלא למספד:
Le 14 Tamouz , le livre des décisions fut abrogé ; le deuil y est interdit.
Ab
אב. בחמשעסר באב זמן אעי כהניא דלא למספד:
Le 15 Ab est le jour des offres de bois aux prêtres ; le deuil y est interdit.
בעסרין וארבעה ביה תבנא לדיננא:
Le 24, nous revinmes à notre Loi.
Eloul
אלול. בשבעה באלול יום חנוכת ירושלם דלא למספד:
Le 7 Éloul est le jour de l’inauguration du mur de Jérusalem ; le deuil y est interdit.
בשבעסר ביה איתנטילו רומאי מיהודה ומירושלם:
Le 17, les Romains se retirèrent de Juda et de Jérusalem .
בעסרין ותרין ביה תבנא לקטלא משמדיא:[c]
Le 22, nous revinmes pour tuer les renégats.
Tisri
תשרי. בתלתא בתשרי אנטילת אדרכתא מן שטריא:
Le 3 Tisri, le nom divin fut enlevé des actes.
Hesvan
מרחשון. בעסרין ותלתא במרחשון איסתתר סוריגה מן עזרתא
Le 23 Marḥeschwan, on enfouit la Sôréga pour la faire disparaître dans la cour du Temple.
בעסרין וחמשה ביה אחידת שור שומרון.
Le 25, Samarie fut prise.
בעסרין ושבעה ביה תבת סולתא למיסק על מדבחא.
Le 27, on offrit de nouveau la farine sur l’autel.
Kislev
כסלו. בתלתא בכסיו איתנטלו סימואתא מן דרתא.
Le 3 Kislew, les Simôt furent enlevées de la Cour.
בשבעה בו יום תוו
Le 7 est un jour de fête.
בעסרין וחד ביה יום הר גריזים דלא למספד.
Le 21 est le jour du mont Garizim ; le deuil y est interdit.
בעסרין וחםשא ביה יום חנוכה תמניא יומין דלא למספד.
Le 25, commencent les huit jours de l’inauguration du Temple (Hanoucah) ; le deuil est interdit.
Tebet
טבת. בעסרין ותמניא בטבת יתיבא כנישתא על דינא.
Le 28 Tébet , la réunion fut rétablie d’après la Loi.
Schebat
שבט. בשנים בשבט יום תוו דלא למספד.
Le 2 Schebat est un jour de fête ; le deuil est interdit.
בעסרין ותרין ביה בטילת עבידתא דאמר סנאה להיתאה להיכלא דלא למספד.
Le 22, on détruisit l’œuvre que l’ennemi avait ordonné de porter au Temple ; le deuil est interdit .
בעסרין ותמניא ביה אינטיל אנטיוכס מלכא מן ירושלם.
Le 28, le roi Antiochus fut enlevé de Jérusalem.
Adar
אדר. בתמניא ובתשעה באדר יום תרועת מטרא.
Les 8 et 9 Adar furent des jours d’allégresse, à cause de la pluie.
בתרין עסר ביה יום טורינוס.
Le 12 est le jour de Trajan.
בתליסר ביה יום נקנור.
Le 13 est le jour [commémoratif de la défaite] de Nicanor.
בארבעסר ביה ובחמשעסר ביה יומא פוריא אינן דלא למספד.
Le 14 et le 15 sont les jours de Pourim (fête d’Esther) ; le deuil est interdit.
בשיתא עסר ביה שריו למבנא שור ירושלים דלא למספד.
Le 16, on commença la construction du mur de Jérusalem ; le deuil est interdit.
בשבעסר ביה קמו עממיא על פליטת ספריא במדינת בליקום ובית זבדאי והוה פורקן לבית ישראל.
Le 17, les païens s’étaient levés contre les règles des scribes dans le pays de Chalcis et des Zabédéens, et Israël fut délivré.
בעסרין ביה צמו עמא למטרא ונחת להון.
Le 20, le peuple jeûna pour obtenir de la pluie, et la pluie Tomba.
בעסרין ותמניא ביה אתת בשורתא טבא ליהודאי דלא יעידון מפתגמי אוריתא דלא למספד
Le 28, les Juifs reçurent la bonne mouvelle qu’ils ne seraient plus empêchés de suivre les prescriptions de la Loi ; le deuil y est interdit.
Les jours de jeûne (appendice)
ואלו הימים שמתענין בהם מן התורה וכל המתענה בהם לא יאכל ולא ישתה עד הערב.
Aux jours suivants, dit la Chronique, il est prescrit par la Tôra de jeûner (ce sont des jeûnes graves), et, en ces jours, on ne doit ni manger, ni boire jusqu’à la nuit.
באחד בניסן מתו בניו של אהרן.
Le 1er Nissan, moururent les fils d’Aron (Lévitique, X, 2).
בי’ בו מתה מרים הנביאה ונסתם הבאר.
Le 20, est morte Miriam la prophétesse (sœur de Moïse), et le puits fut clos[2].
בכ״ו בו מת יהושע בן נון.
Le 26, mourut Josué, fils de Noun (Josué, XXIV, 29).
בי’ באייר מת עלי הכהן ושני בניו ונשבה ארון הברית.
Le 20 Iyar, mourut le grand-prêtre Elie avec ses deux fils (I Samuel, IV, 11) ; l’arche de l’Alliance fut prise (par suite de la guerre avec les Philistins).
בכ״ט בו מת שמואל הנביא וספדו לו כל ישראל.
Le 29, mourut le prophète Samuel (I Samuel, XXV, 1, et XXVIII, 3), que tout Israël pleura[3].
בכ״ג בסיון בטלו הביכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט.
Le 23 Siwan, on cessa d’apporter des prémices à Jérusalem, par suite des obstacles que Jéroboam ben Nebat y opposa (I Rois, XII, 15 ).
בכ״ה בו נהרג רשב״ג ור’ ישמעאל בן אלישע ור’ חנינא סגן הכהנים.
Le 25, on fit mourir (par le supplice des Romains) R. Simon b. Gamaliel, R. Ismaël b. Elischa et R. Hanina[4]., le chef du service sacerdotal (fin du Ier siècle).
בכ״ז בו נשרף ר’ חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו.
Le 27, on brûla (par les ordres des mêmes tyrans) R. Ḥanina b. Tradion, ayant avec lui un rouleau sacré [de la Loi].
בי״ז בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד ושרף אפוסטמוס את התורה והועמד צלם בהיכל.
Le 17 Tamouz, les premières tables de la Loi furent brisées (Exode, XXXII, 19) ; l’offrande du sacrifice quotidien fut interrompue ; Apostomos brûla la Loi et plaça une idole au sanctuaire[5].
באחד באב מת אהרן כהן גדול.
Le 1er Ab, mourut le grand-prêtre Aron (Nombres, XXXIII, 38).
בט״ב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבהמ״ק בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר
Le 9, il fut interdit à nos ancêtres d’entrer en Palestine (Nombres, XIV, 23 ) ; le premier temple fut détruit, et (lors de la destruction du second temple ) la ville de Bethar fut prise, puis Jérusalem ravagée et rasée[6].
בי״ח בו כבה נר מערבי בימי אחז.
Le 18, la lumière placée à l’ouest du temple s’éteignit, sous le règne d’Aḥaz (II Rois, XVI ; II Chron., XXVIII, 24).
בז’ באלול מתו מוציאי דבת הארץ רעה במגפה.
Le 7 Eloul, les explorateurs (au temps de Moïse) ayant dit du mal de la Palestine moururent de la peste au désert (Nombres, XIV, 37). [7]
בג’ בתשרי נהרג גדליה בן אחיקם בן שפן והיהודים אשר היו עמו במצפה.
Le 3 Tissri, mourut assassiné Ghedalia b. Aḥiqam ben Schafan, ainsi que les Juifs qui se trouvaient avec lui à Miçpah (II Rois, XXV, 25)[8]
בחמשה בו מתו עשרים אנשים מישראל ונחבש ר’ עקיבא בן יוסף בבית האסורין ומת:
Le 5, moururent vingt personnes notables en Israël ; R. Akiba b. Joseph fut jeté en prison où il mourut.
בשבעה בו נגזר על אבותינו חרב ורעב. בעשרה בו נתכפר מעשה העגל.
Le 7 et le 10, la famine et le fer sévirent contre Israël, à cause du veau d’or (Exode, XXXII, 33).
בששה במרחשון עורו את עיני צדקיהו מלך יהודה ושחטו בניו לעיניו.
Le 6 Marheswan, on creva les yeux de Sédecias, roi de Juda, après avoir égorgé ses fils devant lui (II Rois, XXV, 7).
בז’ בכסליו שרף יהויקים את המגילה שכתב ברוך בן נריה מפי ירמיה.
Le 7 Kislew, Ioiakim brûla le rouleau qu’avait écrit Baruch b. Neria, sous la dictée de Jérémie (XXXVI, 23).
בח’ בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והחושך בא לעולם שלשת ימים.
Le 8 Tebeth, la Tôra fut traduite en grec sous le roi Tolmaï (version des Septante sous les Ptolémée) ; pendant trois jours, l’obscurité régna sur le monde.
בט’ בו לא כתבו רבותינו על מה.
Le 9, il y a un jeûne dont les rabbins n’écrivirent pas le motif.[9]
בי’ בו סמך מלך בבל את ידו על ירושלים להחריבה.
Le 10, le roi de Babylone appesantit sa main sur Jérusalem (l’assiégea), pour la détruire (II Rois, XXV, 1 ; Tal. B., Rosch ha-schâna, f. 11b).
בח’ בשבט מתו הצדיקים שהיו בימי יהושע בן נון.
Le 8 Schebat, les justes qui avaient survécu à Josué b. Noun moururent à leur tour.
בכ״ג בו נתקבצו כל ישראל על שבט בנימין ועל פלגש בגבעה ועל צלם מיכה.
Le 23, tous les Israélites indignés se ruèrent sur la tribu de Benjamin, au sujet de l’affaire de la concubine à Gabaa (Juges, XX, 1), et s’opposèrent à l’idole de Micha (ibid., XVII, 4).
בז’ באדר מת משה רבינו.
Le 7 Adar, mourut Moïse, notre divin maître (Deutéron., XXXIV, 5 ; B. Meghilla, 13 b ; Kiddouschin, 38 b).
בט’ בו גזרו תענית שנחלקו ב״ש וב״ה.
Le 9, on institua un jeûne pour rappeler l’origine des luttes fâcheuses entre Schammaï et Hillel.
אלו ימי תענית שקבלו עליהם ישראל מן התורה.
Tels sont les jours de jeûne acceptés par Israël, légalement.
ועוד גזרו רבותינו שיהו מתענים בב’ וה’ מפני שלשה דברים על חרבן הבית ועל תורה שנשרפה ועל חרפת השם ולעתיד לבא עתיד הקב״ה להפכה לששון ולשמחה שנאמר והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם.
En outre, nos Sages ont prescrit des demi-jeûnes : le lundi et le jeudi qui suivent les jours de grandes fêtes, en souvenir de la destruction du Temple, de la combustion de la Loi et des blasphèmes contre la Divinité. Mais les jours de deuil seront changés en jours de joie, dit l’Éternel (Jérémie, XXXI, 13). Amen.
Notes de l’édition du texte originel
[a]L’éditeur a, de son chef, ajouté à chaque section mensuelle le nom du mois respectif, sauf le premier mois, celui de Nissan.
[b]Var. בארבעת עשר…
[c]Var. רשיעייא
Notes de la traduction française
[1]L’éditeur a, de son chef, ajouté à chaque section mensuelle le nom du mois respectif, sauf le premier mois, celui de Nissan.
[2] C’est ici la seule source historique, à défaut de la Bible, qui mentionne ce fait sans le dater.
[3] Au lieu du 29, la Chronologie orientale d’Al-Beruni indique le 28, date qui se retrouve chez Jacob ben Ascher. Tour, ibid. Cf. Martin Schreiner, Revue d’études juives, XI, 265.
[4] Un collègue de Iohanan b. Zaccaï : Grætz, t. IV, 2° édition, p. 20.
[5] B., tr. Taanith, f. 26 b ; tr. Yôma, f. 4 b.
[6] Tr. Rosch ha-schâna, f. 18 b.
[7] D’après Jacob b. Ascher, ce fut le 17.
[8] En réalité, l’assassinat a eu lieu le 1er Tissri. Mais, par suite de la coïncidence de cette date avec la fête du nouvel an, qui dure deux jours, le jeûne a été ajourné au 3 Tissri. Tr. Rosch ha- schâna, f. 12 b.
[9](L’auteur ne s’explique pas davantage, et c’est dans les mêmes termes que s’exprime Alberuni, The Chronology of ancient nations or vestiges of the Past, édit. C.-Ed. Sachau [London, 1879, in-8°], c. xiv, p. 272. À cette date, on a attribué ultérieurement l’anniversaire de la mort d’Ezra. Cf. S. Landauer, Götting. gelehrte Anzeigen, 1880, p. 781.
Moïse Schwab, « La Meghillath T aanith, ou « Anniversaires historiques » », Actes du congrès international des orientalistes, 1898, IVe section, p. 199-259. [Édition tirée à part : The National Library of Israel].
Texte hébraïque de l’appendice : sefaria.org.